רש"ש על חולין נ״ה

1 רש"י ד"ה חוץ מכגריס של כתמים. וטעמא משום דכתמים דרבנן. א"כ בכל דרבנן הוה להקל. והל"ל חוץ בדרבנן ומלשון כל שיעורי חכמים אין ראיה לפמש"כ בס"ד בספ"ק דר"ה ע"ש. וכן התוס' מקשו מתפלה דרבנן:

2 תד"ה שיעורן. דתנא בתוספתא דכלים כו' ודופנותיהם אין ממלאין כו'. תיבת מאחוריהן הניתוספת בש"ס החדשים אף שכן הוא בתוספתא שלפנינו. אבל אין לה ביאור. ובתוספתא שעם ביאור זר זהב ליתנה:

3 בא"ד והא דתנן כו' מחט כו' לאו יחוד כו' אלא שעשה שום תיקון כו'. וכ' המהרש"א ומהר"ם דצ"ל דע"י התיקון נעשה שלם כו' דאל"כ כיון דנטהר שוב לא יקבל טומאה כדלעיל גבי תנור ע"ש. ותמיהני על הני אשלי רברבי דהרי לא אמרו אלא גבי כלי חרס שטהר שוב אין לו טומאה. ומחט כלי מתכת הוא:

4 רש"י ד"ה ואי אשתייר. ולא יצא המחט לחוץ. עי' בש"ך ר"ס מ"ג ובט"ז סק"ד:

5 רש"י ד"ה קרבן שנשחט וד"ה חוץ וד"ה ואם וד"ה ומקרא. צ"ל הד"א. ומש"כ חוץ למקום אכילתו. נ"ל להוסיף או למקום הקטרתו. כי מקום אכילת שלמים הוא בכל העיר ומקום הקטרה לר' יוסי בזבחים נט הוא מזבח דוקא ולר' יהודה שם דאף הרצפה נתקדשה מ"מ דוקא רצפת העזרה:

6 תד"ה בלשון. דהא קי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הל' כסתם. ור"ל ואפי' הסתם אתיא כהיחיד. הן בב"ב ס"ד עט דאמר שם רבא מתניתין יחידאה היא דתניא כו'. פסק הרי"ף מפני זה דלא כמתניתין. ואף הרשב"ם דפליג עלי' שם ופסק כמתניתין מכח ההיא דהחולץ. מ"מ כתב שם דכשהאמורא אומר דבר כו' ומקשי ליה ממתניתין ומשני יחידאה היא לא ס"ל כי הא מתניתין כו'. אבל התוס' לשיטתייהו בב"ק ר"ד ע שהוכיחו דלריו"ח ה"ל כסתם משנה אפי' היכא דאתיא כיחידאה: